Page 62 - חוברת הפסיכולוגיה של מחלת ניוון השרירים דושן
P. 62
. 6.4שיתוף בני הכיתה ,החברים ובני המשפחה
ברור שבני כיתה ,חברים ובני משפחה שואלים את עצמם מה עובר על ילד עם מחלת דושן .הם זקוקים
גם להבהרות .מחקרים מראים שאם בני כיתתו של ילד עם מוגבלויות ידעו מה עובר עליו ,על פי רב,
היחס כלפיו יהיה אוהד יותר והתנהגויות של הקנטות או דחיה עשויים לפחות .יותר מכך ,אם בני הכיתה
יהיו מודעים למצב ,יהיה פחות מקום לשמועות מופרכות.
חשוב לזכור כי יש ליידע את בני הכיתה רק עם הילד חולה הדושן מסכים לכך .אם הילד אינו רוצה שבני
כיתתו ידעו ,אין להאיץ בו .אם הוא מסכים לכך ,זו בחירתו אם להיות נוכח או נעדר כאשר המורה מיידע
את בני כיתתו .יש גם להיות מתואמים עימו בנוגע לסוג המידע שיימסר .מה חשוב לו שידעו? האם יש
מידע שלא רוצה שיימסר? כדאי לערוך שיחה עימו לגבי הציפיות מיידוע הילדים .מה היה רוצה שיקרה
בעקבות השיחה עימם ,מה לא רוצה שיקרה וכד’ .הילד הוא המחליט ויש לכבד את החלטתו.
כמה הנחיות שיסייעו בהעברת המידע לבני הכיתה:
-חשוב להדגיש שניוון שרירים מסוג דושן היא מחלה מולדת ואינה אשמת הילד;
-המחלה אינה מידבקת; ילדים אחרים לא יידבקו;
-התאימו את ההסבר וההנחיות לגילם ההתפתחותי של ילדי הכיתה; כשהתלמידים צעירים ההסבר
צריך להיות פשוט יותר לעומת תלמידים בוגרים יותר .למשל אם התלמידים הם בגיל הרך ההסבר
יכול להיות כזה“ :השרירים שלו עייפים”; “אל תדחפו אותו”; היזהרו במדרגות”;
וגם “עזרו לו לסחוב דברים כבדים”;
-אם הילד חולה הדושן מעוניין להסביר לבני כיתתו על מחלתו בעצמו או לענות על שאלותיהם,
תפקידכם לתמוך בו;
-אל תציפו את התלמידים בעודף מידע;
-השיבו על שאלות התלמידים בכל הכנות האפשרית.
62
