הטיפול ב־PBGENE-DMD הוא טיפול ניסיוני המבוסס על עריכת גנים (Gene Editing).
מנגנון הפעולה
במסגרת הטיפול מועברים שני אנזימים מהונדסים ממשפחת ARCUS באמצעות וקטור AAV יחיד. אנזימים אלה נועדו לחתוך את גן הדיסטרופין משני צדי האזור הכולל את אקסונים 45–55, ולאפשר את הסרתו.
מטרת העריכה
מטרת העריכה היא לשחזר את מסגרת הקריאה של הגן. כך, תאי השריר יוכלו לייצר דיסטרופין כמעט באורך מלא, בעל מבנה הקרוב יותר לדיסטרופין הטבעי.
בשונה מגישות מיקרודיסטרופין, שבהן מוחדר לתאים מידע גנטי המאפשר ייצור של גרסה סינתטית ומקוצרת של דיסטרופין, PBGENE-DMD נועד לערוך את הגן DMD המקורי של המטופל.
ה – AAV משמש להעברת מערכת העריכה, ולא להעברת גן חדש לדיסטרופין.
הטיפול ניתן במסגרת המחקר כמנה חד-פעמית ונועד לבצע עריכה קבועה של הגן בתאים שבהם מתרחשת העריכה של ה DNA.
אסטרטגיה זן מיועדת בעיקר למטופלים עם מוטציות באזור אקסונים 55–45, בו מרוכזות מוטציות רבות הגורמות למחלה.
מטרת המחקר היא להעריך את הבטיחות והסבילות של PBGENE-DMD ולבחון באופן ראשוני את יעילותו, כולל היכולת לערוך את גן הדיסטרופין, להביא לייצור דיסטרופין ולשמר או לשפר את תפקוד השריר.
במחקר זה ישתתפו עד 18 בנים המאובחנים עם דושן בגילאי 4 -7, שיחולקו לשתי קבוצות.
משתתפים בגילאי 4 עד 7 שנים בזמן בדיקת ההתאמה למחקר חייבים:
זהו מחקר שלב 1/2a, פתוח, רב-מרכזי, שנועד להעריך את הבטיחות, הסבילות והיעילות הראשונית של מינון תוך ורידי יחיד של PBGENE-DMD בבנים עם DMD המציגים מוטציות שעשויות להיות ניתנות לטיפול ב-PBGENE-DMD.
כדי להפחית את הסיכון לתגובה של המערכת החיסונית נגד הטיפול, המשתתפים יקבלו סביב זמן מתן העירוי משטר טיפולי קצר-מועד ומובנה של תרופות המאזנות את מערכת החיסון (אימונומודולטורים).
חלק 1: המטרה היא לאשר מהו המינון הבטוח ביותר של PBGENE-DMD (כזה שהגוף סובל היטב) במנה אחת.
חלק 2 (שלב ההרחבה): לאחר שייקבע המינון הבטוח בחלק הראשון, הוא ייבדק על קבוצה נוספת של משתתפים כדי להמשיך ולהעריך את השפעותיו.
כמות משתתפים: במחקר זה עשויים להשתתף בסך הכל עד 18 משתתפים.
משך ההשתתפות: משך הזמן הכולל של ההשתתפות במחקר עבור כל ילד הוא כ-130 שבועות (כשנתיים וחצי של מעקב).
שכיחות, חומרה וסיבתיות של תופעות לוואי ותופעות לוואי חמורות כתוצאה מהטיפול. מתחילתו ועד שבוע 104.
ביטוי דיסטרופין בשרירי שלד, ימדדו בשבוע 12 ובשבוע 52.
שינוי בתפקודים מוטוריים התפתחותיים ימדד מתחילת המחקר ועד לשתי נקודות זמן: בשבוע 52, ובשבוע 104.