המסע של עומרי ואיתי רוזנבליט במסגרת 'המירוץ למיליון' מצליח לגעת בלב של כולנו, אבל מעבר למשימות הקשוחות, נחשף שם רגע כנה במיוחד – עומרי שיתף שלפעמים, מתוך התסכול והקושי, הוא מוציא את הכעס דווקא על מי שכי קרוב אליו – אחיו, איתי. באותה נשימה הוא הודה שאיתי הוא זה שמחזיק אותו, שתומך בו ושנמצא שם בשבילו בכל רגע.
התובנה הזו היא הזדמנות עבורנו להפנות את הזרקור למקום שבדרך כלל נשאר בצל – האחים והאחיות של אנשים עם מוגבלות.
עבור אחים לילדים עם דושן-בקר, זוהי מציאות חיים שמעצבת אותם מגיל צעיר. הם לומדים להתאים את עצמם ולעיתים לשאת עומס רגשי כבד על כתפיהם.
הם נדרשים להיות חזקים גם כשקשה ולהצליח גם כשכואב, בשביל כולם.
חשוב לנו להזכיר שגם לאחים האלו יש מקום בסיפור המשפחתי, לא רק כמשענת, אלא כבעלי קול, רגש וסיפור עוצמתי שראוי להישמע.
דוגמה מרגשת לכך היא אלה ברכה, אחות של בר המאובחן עם בקר, שבחרה להפוך את תפקיד ה"אחות" התומכת למקצוע ולשליחות בחייה. אנחנו מזמינים אתכם לקרוא את הפוסט המרגש של בית הספר האקדמי לאחים ואחיות ע"ש א.וולפסון על הבחירה והדרך שלה.
