דושן – תובנות עדכניות בנוגע לתחלואה נלווית (קומורבידיות) הקשורה למוח

המאמר פורסם בפברואר 2025 –  ב – Nature Communications , volume 16

מחברי המאמר

Cyrille Vaillend, Yoshitsugu Aoki, Eugenio Mercuri, Jos Hendriksen, Konstantina Tetorou, Aurelie Goyenvalle & Francesco Muntoni.

המאמר נכתב ע"י קבוצת חוקרים מפרויקט BIND – Brain Involvement in Dystronopathies, פרויקט מחקר בינ"ל, במימון "הוריזון 2020" של האיחוד האירופי, בשנים האחרונות עמותת צעדים קטנים מעורבת בו.

תקציר המאמר (Abstract)

ניוון שרירים מסוג דושן (DMD) הוא ניוון השרירים הנפוץ ביותר בילדות, נובע ממוטציות בגן המקודד לייצור חלבון הדיסטרופין בשרירים. תוצרי גן דיסטרופין במוח מתועתקים גם באמצעות פרומוטרים פנימיים, נמצא שמחסור בהם תורם להפרעות התפתחותיות נלוות: מוגבלות שכלית התפתחותית (~ 22% מהמטופלים), אוטיזם ( ~ 6%) והפרעות קשב וריכוז ( ~ 18%). נתון זה מייצג צורך שאין לו מענה עבור החולים ובני משפחותיהם. לפיכך, יש צורך בשיפור האבחנה והטיפול.

מודלים של עכברים דיסטרופיים הדגימו פנוטיפים דומים, כאשר טיפולים גנטיים המשחזרים דיסטרופינים במוח משפרים גם התנהגות. עובדה זו מצביעה על כך שטיפולים גנטיים עתידיים יוכלו אולי לטפל גם בתפקוד לקוי של השרירים וגם של המוח בחולי דושן.

ניהול תחלואות נוירו-התנהגותיות בילדים עם דושן 

עם העלייה בתוחלת החיים של ילדים ומתבגרים עם דושן (DMD) חשוב להכיר ולנהל את התחלואות הנוירו-התנהגותיות והקוגניטיביות הנלוות למחלה. ראשית, יש לאבחן בצורה מדויקת את הקשיים ההתנהגותיים והקוגניטיביים, מאחר ולעיתים יש חפיפה בין הסימפטומים. ההנחיות הבינלאומיות ממליצות על בדיקות סקר תקופתיות, פסיכותרפיה וטיפול תרופתי, אך חסרות כיום הנחיות מבוססות ראיות ברורות.

השלכות יישומיות

• הדרכה וחינוך:  חשוב להסביר לילד ולמשפחה מה משמעות הסימפטומים, כיצד הם משפיעים על התפקוד היומיומי ומהן אפשרויות הטיפול. כמו כן, יש להדריך צוותי חינוך וטיפול, כדי לאפשר זיהוי מוקדם והתערבות מהירה.
• טיפולים לא תרופתיים:  קיימות גישות טיפול פסיכולוגיות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול בפתרון בעיות ו-ACT) שיכולות לסייע בשיפור איכות החיים וההתמודדות עם קשיים רגשיים. בנוסף, אימון קוגניטיבי ממוחשב נמצא יעיל לשיפור זיכרון עבודה בילדים עם דושן.
• טיפול תרופתי:  ישנם דיווחים ראשוניים על יעילות תרופות מסוימות, אך הידע עדיין מוגבל, ואין מספיק מידע על בטיחות התרופות, במיוחד לאור הסיכון לסיבוכים קרדיאליים בדושן. יש לשקול בזהירות טיפול תרופתי ולבצע מעקב רפואי הדוק.
• שילוב טיפולים: שילוב של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה נמצא יעיל במצבים אחרים, אך בדושן אין עדיין ניסיון מספק בשילוב זה.
• מעקב קרדיולוגי: בשל מעורבות הלב בדושן, יש להיזהר במיוחד בשימוש בתרופות ממריצות ו-SSRI, ולעקוב אחר תופעות לוואי לבביות.

התקדמות בטיפול והבנה של מעורבות המוח בדושן (DMD)

בעשור האחרון חלה התקדמות משמעותית בהבנת הבסיס המולקולרי של מעורבות המוח במחלת דושן. מחקרים הראו כי תפקוד לקוי של חלבוני דיסטרופין שונים משפיע על האיזון העצבי במוח, במיוחד במערכות תקשורת עצבית (GABA) וגלוטמט מה שמוביל לקשיים נוירו-התנהגותיים וקוגניטיביים.

מסקנות

• הבנה טובה יותר של המנגנון:  מחקרים במודלים של עכברים מסייעים להבין כיצד חוסר בדיסטרופין גורם לתסמינים התנהגותיים וקוגניטיביים, אך עדיין קיים פער בין הממצאים בבעלי חיים לבין המורכבות בבני אדם.
• אבחון שיטתי: כיום ברור כי יש לבצע סקר ואבחון שיטתי של תסמינים כמו אוטיזם (ASD), הפרעת קשב וריכוז (ADHD), הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), חרדה, דיכאון, קשיי קריאה וחשבון, והפרעות בזיכרון עבודה ובתפקודים ניהוליים, בכל ילד עם דושן.
• טיפולים חדשניים: טיפולים גנטיים שמכוונים לתיקון חוסר הדיסטרופין במוח מראים תקווה לשיפור תסמינים מסוימים, אך עדיין נדרשים מחקרים נוספים לבדיקת יעילותם ובטיחותם.
• שימוש מושכל בתרופות: עד לפיתוח טיפולים גנטיים ייעודיים, מומלץ לשקול שימוש שיטתי ומבוקר יותר בתרופות פסיכיאטריות קיימות, במטרה לתת מענה לקשיים הנלווים.
• הבנה רחבה יותר: חקר הקשרים בין דושן להפרעות נלוות נוספות כמו OCD, ADHD ומוגבלות שכלית התפתחותית  עשוי להוביל להבנה עמוקה יותר של תפקידי מסלולי התקשורת העצבית במוח.

לסיכום:

המודעות וההתייחסות לקשיים ההתנהגותיים והקוגניטיביים בדושן חיונית לאיכות החיים של הילדים והמשפחות.

ההתקדמות המדעית בתחום פותחת תקווה לפיתוח טיפולים ממוקדים למוח בעתיד, בינתיים מומלץ לשלב הדרכה, טיפול רגשי, ולשקול טיפול תרופתי רק לאחר הערכה מקצועית ומעקב צמוד, תוך שיתוף פעולה בין המשפחה, הצוות הרפואי והחינוכי.

.