תפריט
"לפני שנה וחצי התחלנו את הלימודים בישיבה התיכונית ביישוב חיספין ברמת הגולן," מסַפר בניהו וידר, תלמיד בישיבה. "אז גם הכרנו את בועז שוורץ שגר ברמת מגשימים. הוא חבר טוב של כולנו, ואנחנו תמיד ביחד, בלימודים ובכל הפעילויות. ידענו מההתחלה שיש לו ניוון שרירים מסוג דושן, אבל חוץ מהטיולים השנתיים שבשבילם מזמינים לו רכב מיוחד, אין שום הבדל בשגרה שלנו."
"נראה לי שהמצב השתנה אחרי שההורים שלי הגיעו לשיחה עם הכיתה ועם השכבה," מוסיף בעז שוורץ. "זה נכון שכולם ידעו מההתחלה שיש לי דושן, אבל לא באמת הבינו מה זה אומר. אחרי שאבא ואמא שלי הגיעו ודיברו בשיחה ישירה עם כל התלמידים, פתאום כולם הבינו איך המחלה הזו משפיעה על החיים שלי."
"בכל פורים אנחנו מארגנים שוק מיוחד לילדים ולתושבים ברמת הגולן, ממשיך בניהו. "בכל שנה אנחנו תורמים את כל ההכנסות למטרה מיוחדת, והשנה, בעקבות ההיכרות עם בעז – החלטנו לתרום לעמותת 'צעדים קטנים' שעוזרת לכל חולי דושן-בקר בארץ.
"שלושה תלמידים ניהלו את ההפקה של השוק: אריאל עציון, שלמה טפרברג וידידיה פריינטה, ואנחנו כולנו התחלקנו לצוותים – כל צוות אחראי על נושא אחר: הפעלות לילדים, מסעדה קטנה, הגרלות, תפאורה, פרסום… ככה מצאנו את עצמנו עובדים בטירוף, כל 100 התלמידים בשכבה, כולל עבודה עד לפנות בוקר ונסיעות לכל הארץ. אני הייתי אחראי על הפרסום.
"הגיעו אלינו יותר מ-500 איש לפעילות פורימית, משפחות מכל רמת הגולן. הפעילות והשוק היו מוצלחים מאוד, וגייסנו מעל 40 אלף שקל (אנחנו עוד סופרים את הכסף) הכול בשביל פעילות למען ילדים עם דושן ובקר."
"לדעתי, ההתגייסות היפה הזו בפורים התקיימה הרבה בזכות השיחה הגלויה. בעינַי, כדאי מאוד לדבר בשיחה גלויה עם כולם. זה פשוט יכול לעזור," מסכם בעז.
