תוצאות מוקדמות של המחקר במיקרו-דיסטרופין מטעם חברת פייזר

18/05/2020

חברת פייזר פרסמה את התוצאות המוקדמות של 9 ילדים אשר השתתפו בשלב 1 של המחקר במיקרו-דיסטרופין.

המחקר כלל בנים בגילאים 6 עד 12 שנים (הגיל הממוצע הוא 8 שנים) אשר לפני המחקר היו מטופלים בסטרואידים באופן קבוע.

הבנים קיבלו עירוי חד פעמי עם טיפול הגנטי של מיקרו-דיסטרופין.

שלושה בנים קיבלו מינון נמוך (ריכוז של 1E14 וירוסים לק"ג) ושישה בנים קיבלו מינון גבוה (ריכוז של 3E14 וירוסים לק"ג) של הטיפול.

לפני הטיפול – חודשיים ושנה לאחר הטיפול נמדדו פרמטרים של תפקוד פיזי ורמות של חלבון הדיסטרופין בביופסיות שריר.

בפרסום הנוכחי סוכמו את התוצאות הבאות:

  • שנה לאחר טיפול במינון מנוך עבור 3 ילדים
  • שנה לאחר הטיפול במינון גבוה עבור 3 ילדים
  • חודשיים לאחר הטיפול במינון גבוה עבור 3 ילדים

בטיחות:

במהלך המחקר נרשמו 3 תופעות לוואי רציניות בקרב הילדים. שתים מתופעות הלוואי האלו היו כתוצאה מתגובה חריפה של מערכת החיסון (compliment activation). כל שלושת התופעות טופלו באשפוז וליווי צמוד של הצוות הרפואי. מדובר בהתייבשות כתוצאה מהקאות, פגיעה בכליות ובמערכת טסיות הדם. חברת פייזר מציינת שכל שלושת התגובות החמורות מופיעות תוך 14 יום ממתן הטיפול טופלו מיד ותוך שבועיים ומטופלים חזרו לשגרתם הרגילה.

בין תופעות הלוואי הנפוצות ברמה סבילה היו הקאות, בחילות, ירידה בתיאבון ופיירקסיה. לא היו עדויות לתגובות נוגדנים לדיסטרופין או פגיעה בתפקוד הכבד

יצור הדיסטרופין

בהערכה של יצור הדיסטרופין בודקים את כמות החלבון הנוצר ואת הפיזור של החלבון בסיבי השריר.

תוצאות של אחוז סיבי השרירי שמייצרים את החלבון:

  • ילדים אשר קיבלו מינון נמוך – אחוז סיבי השריר עם דיסטרופין היו 28% חודשיים לאחר הטיפול, ו-21% לאחר שנה
  • ילדים אשר קיבלו את מינון הבוהה – אחוז סיבי השרירי עם דיסטרופין היה 48% חודשיים לאחר הטיפול (ממוצע של 6 ילדים) ו-50% לאחר שנה (ממוצע של 3 ילדים)

על מנת לבדוק את כמות החלבון בשריר, חברת פייזר פיתחה שיטה LCMS שאמורה להיות יותר מדויקת. החיסרון של השיטה הזאת בכך שהיא מקשה על השוואת התוצאות בין מחקרים שונים הבודקים את יצור הדיסטרופין

תוצאות של כמות הדיסטרופין לפי שיטת LCMS בהשוואה לדגימות של 60 ילדים בריאים:

  • כמות החלבון בילדים אשר קיבלו מינון נמוך הייתה 24% שנה לאחר קבלת הטיפול
  • כמות החלבון בילדים אשר קיבלו מינון גבוה הייתה 51% שנה לאחר קבלת הטיפול.

תפקוד פיזי

הערכה של השפעת הטיפול על תפקוד פיזי נעשתה באמצאות מבחן NSAA לפני מתן הטיפול ושנה לאחר הטיפול. מבחן NSAA  בודק סדרה של יכולות פיזיות בסיסיות, כמו יכולת לקום מהרצפה, מישיבה, עלייה במדרגות וכו'. בד"כ ילדים עם דושן מתחילים לאבד יכולות תפקודיות החל מגיל 6. חברת פייזר לקחה נתונים של 61 ילדים עם גילאים ומשקלים תואמים לילדים אשר השתתפו במחקר (נתונים היסטוריים) והשוו את תוצאות ה-NSAA של הנתונים ההיסטוריים מול התוצאות של הילדים אשר קיבלו את הטיפול.

6 ילדים שקיבלו את הטיפול (מינון נמוך וגבוה) השתפרו בתפקודם ב-3.5 נקודות לאחר שנה, כאשר נתונים ההיסטוריים של 61 ילדים הראו ירידה תפקודית של 4 נקודות.

רקמה שומנית בירכיים

אחד מאפייניי המחלה הינו החלפת רקמת שריר ברקמת שומן או צלקת. חברת פייזר מדדה שינוי בכמות של רקמת שומן בירכיים של הילדים ע"י צילומי MRI.

כמות של רקמת שומן בירכיים ב-3 ילדים אשר קיבלו את מינון הגבוה הייתה נמוכה יותר מאשר לפני קבלת הטיפול.

לא נצפתה ירידה בכמות הרקמה השומנית בילדים אשר קיבלו את המינון הנמוך.

 

לאור התוצאות האלו חברת פייזר מאמינה שהטיפול PF-06939926 במינון גבוה (3E14 vg/kg) יכול להוביל לביטוי חלבון המיקרו-דיסטרופין ברמה מספיק גבוהה על מנת למדוד שיפור תפקודי ובריאותי של ילדי דושן.

יותר פרטים ניתן לקרוא בהודעה מקורית של חברת פייזר