שלבי המחלה

האבחון המחלה נעשה בדרך כלל בין הגילאים שנתיים לחמש.

כבר בהתחלה חשוב להדגיש כי מידת החומרה וקצב התקדמותן של מחלות דוּשֶן ובֵקֵר שונים מילד לילד. ישנה חלוקה לארבעה שלבים בהתפתחות המחלה ויש להתייחס לגילאים המיוחסים לכל שלב כאל אומדן בלבד.

אבחון המחלה

פעמים רבות יהיו עיכובים בציוני הדרך ההתפתחותיים המוקדמים, כגון קפיצה, ישיבה, הליכה, או דיבור אשר יאותתו שיש משהו לא תקין ואלו למעשה הסימנים הראשונים של המחלה. מבחינה גופנית, הילד ינוע באיטיות ובקושי רב יותר ביחס לבני גילו. הוא עשוי להיראות מגושם, ליפול לעתים קרובות ויתקשה לטפס, לקפוץ, או לרוץ. בשל חולשת השרירים, הילד יתעייף יותר בקלות או יהיה פחות אנרגטי. יתכן ויבקש שיישאו אותו או שיזדקק לעגלה למרחקים ארוכים יותר. חלק מהשרירים שלו ,בפרט שוקיו, עשויים להראות מוגדלים או מפותחים יתר על המידה. הגורם לזה הוא החלפת תאי השריר ברקמת שומן. תהליך זה עשוי גם לגרום לו להיות פחות גמיש ולאבד את גמישות המפרקים.

שלב המעבר

סביב גילאי חמש עד תשע, עם התקדמות המחלה,רואים את היחלשותם של שרירי הרגליים, דבר שגורם לאבדן  שיווי המשקל בעת שהוא מעביר את משקלו מרגל לרגל תוך כדי הליכה. הוא עשוי ללכת על כריות הבהונות או על קצות הבהונות על מנת לנסות ולשמור על שיווי משקל. כדי לפצות על גופו החלש, עשוי הילד להבליט את בטנו ולשמוט את כתפיו לאחור כשהוא הולך. כאשר מבקשים ממנו לקום, הוא ירים קודם כול את ישבנו מעלה ולאחר מכן ייעזר בידיו כדי "לטפס" מעלה על גבי גופו על מנת לעמוד ידוע גם בשם, תמרון גאוור. למרות שיתכן ולא יראו שום סימנים חיצוניים, הילד עלול להתחיל לסבול מבעיות לב הדורשות טיפול תרופתי. רוב הילדים בגיל זה יכולים להשתמש בידיים ובזרועות, אך הם עלולים להתקשות לשאת ספרים או חומרי לימוד אחרים. באופן כללי, הם מתעייפים בקלות ויתכן ויצטרכו להשתמש בעגלה, כסא גלגלים קל, או קלנועית למרחקים ארוכים יותר. יש ילדים שיכולים, או ירצו, להשתמש בהליכון שיסייע להם לנוע בכיתה.

שלב אובדן ההליכה העצמאית

שנות העשרה מתאפיינות בהחמרה מתמשכת של החולשה.  בסביבות גיל 12, רוב הילדים יזדקקו כיסא גלגלים ממונע באופן קבוע על מנת להתנייד ביתר קלות. פעילויות הכרוכות בשימוש בזרועות או ברגליים, יזדקקו לסיוע או לתמיכה מכאנית. באופן לא מפתיע, עייפות היא שכיחה למדי.

מכיוון ששרירי הגב שלהם חלשים והם יושבים רוב שעות היום, הם עשויים לפתח סימפטומים של עקמת. העקמת, כמו גם התכווצויות השרירים, עלולים לגרום לעתים לאי נוחות גופנית. חשוב לעקוב יחד עם האורתופד המומחה אחר התפתחות העקמת ולשקול אפשרות של ניתוח במידת הצורך.  חולשה בזרועות יכולה להקשות על הפעילות היומיומית. יחד עם זאת, רוב הנערים יוכלו להשתמש באצבעותיהם עד שלבים מאוד מתקדמים, כך שהם יכולים בדרך כלל עדיין לכתוב או להשתמש במחשב.

שלב הבגרות

סביב שנות העשרים לחייהם, כאשר המחלה מתקדמת, בעיות לבביות ונשימתיות הופכות להיות נפוצות יותר. גברים צעירים עם דושן חיים בממוצע עד שנות העשרים המאוחרות או תחילת שנות השלושים המוקדמות שלהם עקב סיבוכים אלו. זוהי התקדמות משמעותית של כעשור ביחס לתוחלת החיים הממוצעת שעמדה בשנות התשעים על גילאי העשרה.